גומר נ' חברה למרכזים קהילתיים במגדל העמק בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעת עובדת להפרשי פיצויי פיטורים, לתשלום עבור שכר עבודה, ולפיצוי בגין התנהגות בחוסר תום לב מצד הנתבעת ובגין פיטורים שלא כדין (לפי הטענה).

נפרט להלן את העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:

התובעת תושבת העיר מגדל העמק.

הנתבעת הינה חברה אשר מפעילה את המרכז הקהילתי בעיר מגדל העמק, שבגדרו מופעל על ידיה מרכז המוסיקה והמחול בעיר (להלן: "מרכז המוסיקה").

התובעת הועסקה בשירות הנתבעת, כמנצחת וכמורה לפסנתר/אורגן (להלן בקיצור: "מורה לפסנתר") במרכז המוסיקה, החל מיום 01.06.95, ועד לשלהי שנת 2010.

בין הצדדים נכרת חוזה עבודה בכתב, אשר חל מיום 01.09.00 (להלן: "החוזה" או "חוזה העבודה"), ואין חולק שבין הצדדים מתקיימים יחסי עובדת ומעבידה.

בשלב כלשהו (לטענת התובעת - ביולי 2003; לטענת הנתבעת – בשנת 2004), הופסקה עבודת התובעת כמנצחת, עקב היעדר מימון מספיק; עם זאת היא הוסיפה ולימדה שיעורי פסנתר (הצדדים נחלקו גם בנוגע למועד שבו החלה התובעת לשמש כמנצחת – ולכך נדרש בהמשך).

אשר להיקף עבודת התובעת כמורה לפסנתר - בראשית, למדו אצל התובעת תלמידים מספר. ברם, במשך השנים הלך ופחת מספרם. בפרט, משלהי שנת 2009 ועד מחצית שנת 2010 לימדה התובעת תלמיד אחד בלבד.

שכרה של התובעת נקבע בהתאם לשעות עבודתה בפועל. הואיל וכך, עם הפיחות במספר התלמידים, הלך וירד שכרה במהלך שנות עבודתה האחרונות.

בשנת 2010 סיימה התובעת את עבודתה אצל הנתבעת בנסיבות אלו:

בחוזה העבודה [סעיף 5.2] הוסכם כי מידי שנה, במהלך חודש אוגוסט, תצא התובעת לחופשה ללא תשלום; כך היה גם בחודש 08.2010.

עם פתיחת שנת הלימודים, בחודש 09.2010, לא היה רשום אצל התובעת ולו תלמיד אחד ללימודי פסנתר. משכך התובעת לא נקראה לעבודה במשך חודשים אחדים (התובעת טוענת שנתבקשה להמתין בביתה).

ביום 28.11.10 הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת במפתיע, וביקשה לשוחח עם מנהלת הנתבעת. זו האחרונה נעתרה לבקשת התובעת, והמנהלת הישירה של התובעת הצטרפה לפגישה. במהלך הפגישה, הביעה התובעת תרעומת על העובדה שלא "נותנים" לה תלמידים, והוחלט שהיא תפסיק את עבודתה, ומנהלת הנתבעת תפעל לשלם לה פיצויי פיטורים.

כחודש לאחר פגישה זו, קיבלה התובעת מכתב, נושא תאריך 21.12.10, בגדרו הודיעה לה הנתבעת על סיום עבודתה במרכז המוסיקה, החל מיום 30.07.10, "עקב חוסר בתלמידים".

לאחר סיום עבודתה, שילמה הנתבעת לתובעת פיצויי פיטורים (לטענת הנתבעת היה התשלום לפנים משורת הדין). פיצויי הפיטורים חושבו על יסוד שכר קובע, שחושב כממוצע שכר התובעת בשנים-עשר חודשי עבודתה האחרונים.

התובעת פנתה לנתבעת וביקשה ממנה לבחון מחדש את אופן חישוב הפיצויים, אולם הנתבעת החליטה שלא לשנות מהחלטתה.

להלן תמצית טענותיה העיקריות של התובעת –

התובעת טוענת כי פוטרה מעבודתה, ועל כן זכאית היא לפיצויי פיטורים.

לשיטתה, הואיל ובמשך השנים השתנה היקף עבודתה, יש לפלג את תקופת עבודתה לשלוש תקופות משנה, ולחשב פיצויי פיטורים לכל תקופת משנה.